כל אדם צריך מצרים / אמנון ריבק
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ
בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,
וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה
אַחַת,
שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף –
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,
לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּףְ.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלַיִם,
וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,
לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.
אבל אז, פגשתי את השיר הזה והוא עשה אצלי שינוי קטן בתפיסה, הוא גרם לי להבין משהו. התחושות האלה, הן הכרחיות. אנחנו חייבים להרגיש אותן ולהכיל אותן מידי פעם. אפילו שזה לא נעים. כי בסופו של דבר הן מובילות אותנו לדברים נפלאים. הן מאתגרות אותנו, גורמות לנו להתמודד עם שאלות ומחשבות לא נוחות, גורמות לנו להתכוונן, להתפקס, להסתכל על הדברים מזווית אחרת. מביאות אותנו להיות יצירתיים, דוחפות אותנו ללמוד, להתפתח, לצמוח ולמעשה הן מובילות אותנו להחלטות ולמעשים הכי משמעותיים בחיים שלנו. הן עוזרות לנו לצאת אל מדבר הפחדים שלנו, לאמץ אופטימיות ואמונה בעצמנו, לאזור אומץ ולצעוד הישר אל תוך המים, לראותם נפתחים מפנינו לצדדים.
כמובן שקל לדבר (או לכתוב) וקשה יותר ליישם. אני לא אשקר, כשפוקדת אותי אחת מבין שלל התחושות המעיקות האלה (או, רחמנא לצלן, כמה מהן יחדיו), התגובה הטבעית שלי מאופיינת בסלידה וברצון עז להסיר אותה מעליי, וזה בסדר. זה אנושי וטבעי. אבל אז אני משתדלת להזכיר לעצמי ש"כל אדם צריך שתהיה לו איזו מצרים. וירושלים, ומסע ארוך אחד, לזכור אותו לעד בכפות הרגלים", או במקרה שלי, בכפות הידיים. בזכות המצרים שלי אני פה. כותבת, יוצרת, ממלאת את חיי בעשייה, נעה קדימה. בזכותה הבנתי שהחירות שלי אינה חירות אלא אם אקח עליה את מלוא האחריות, אהיה אקטיבית, בוחרת. אז אני פורשת ידיי ומחבקת אותה חזק, את המצרים שלי. מנסה להכיל, לקבל, להבין אותה. לפעמים נדמה לי שהיא פשוט מסמנת לי לנוח רגע, לעזוב הכל. זה יכול לקחת כמה שעות, לפעמים כמה ימים (ואל תתבלבלו, הם ממש לא נעימים). בסוף, היא משחררת אותי. או אולי זו אני שמשחררת אותה. ומשם תמיד יש פריחה, צמיחה, תובנה, אסימון שנפל, זווית ראיה חדשה. זה לא ברור ממש באותו הרגע ולרוב קורה בתהליך אטי. אבל משהו קורה, משתנה ומתפתח וזה העיקר.
אני מתייחסת כאן לתהליך מאוד ספציפי שעובר עליי אבל את מצרים אפשר לחבק בכל הקשר. למשל, בהורות. גם בתור אמא אני נתקלת בקשיים, אלונה לא עושה תמיד חיים קלים. מכירים את "ילדים זה שמחה"? אז נכון, ילדים מביאים איתם המון שמחה לחיינו, אבל היא רק חלק קטן מאוד ממכלול הדברים שנכנסים לחיינו יחד עם עולל חדש. יש המון קשיים, אתגרים, מצבים חדשים ולא מוכרים, חוסר אונים, חוסר שליטה, עייפות, התשה.. ואז, אנחנו מתמודדים. לומדים, מבינים, מתפתחים וצומחים. מגלים דברים חדשים על עצמנו, על הכוחות שטמונים בנו. עדים לפלא שגדל, גדלים יחד איתו. איזה אושר. כמה סיפוק. או, עכשיו אני לגמרי מסכימה, ילדים זה אכן שמחה.
*** רוצים להבין קצת יותר אודות הפינה? לחצו כאן ***
והפעם בפינתנו, הלקאה עצמית על אי עמידה בזמנים. אחחח….. מה יהיה איתי? שוב הפוסט יוצא ברגע האחרון. אפילו קצת מאוחר מידיי. לפחות מבחינת המתנה שהענקתי לכם, קוראים יקרים שלי. זו בעיה. הפרפקציוניזם שלי. האמת, אחת ממטרות הבלוג הזה היא לעזור לי לשחרר ממנו קצת, להיות מהירה יותר, תקתקנית. בינתיים, כישלון. כישלון חרוץ. מקווה להשתפר ובהקדם. אז עמכם הסליחה. הצעות לייעול והתמודדות עם פרפקציוניזם קשה יתקבלו בברכה.
תודה מעומק הלב על שקראתם והייתם איתי כאן. מאחלת לכם חג שמח, אביב פורח. שתהיו אמיצים, מצאו את הכוח לגאול עצמכם מבית עבדים. שהשנה באמת תהיו בני חורין. והכי הכי חשובה, מי שבזכותה קורה לנו המון, הלוא היא מצרים. אל תשכחו להכיל אותה ותנו לה חיבוק או שנים. אשמח לשמוע איפה הפוסט הזה נגע בכם. הגיבו, שתפו, כתבו לי באופן אישי sharon@magshimama.com ותהיו לי בריאים. חיבוק גדול.
הידעתם כי לשתף זה ממש כיף?
[yuzo_related]
מקסים!
תודה רבה!
אני חדשה, כאן אצלך, ומתמוגגת מרמת ההשקעה
גם בחשיבה הרעיונית
וגם בחשיבה העיצובית
שלא לומר, בביצוע, ובצילום, ובדייקנות ובסימטריה וב…
בקיצור, קנית לך היום עוקבת מלאת הערכה
אני
חן יקרה, אני בעצמי מתמוגגת לי כאן מההשקעה שלך בתגובה 🙂
תודה רבה על המילים היפות, הבונות, הנעימות. נתת לי הרבה כוח והעלית חיוך גדול על שפתיי.
ריגשת אותי במילותייך,בתחושותייך ובעבודות היפות שלך. יישר כח! חיבוקים. אילנה
תודה רבה אילנצ׳ה יקרה. ריגשת אותי בעצמך בתגובתך.
חיבוקים ונשיקות 😘
אין מילים.
חבל לקלקל
תמשיכי לגדול ולפרוח
המון אהבה
מיכלי
תודה מיכלי אהובה ❤
חג שמח שמח!
שרון, ממש יפה כתבת.
כיף לקרוא.
תודה רבה. שמחה שנהנית 😊
שרוני איזה יכולות ויצירתיות את צריכה לכתוב ספר לא רק בלוג.נהנתי מאוד תמשיכי כך וחג שמח
תודה תמי מקסימה, נתחיל בבלוג, נראה לאן זה יזרום.
שמחה שאהבת. נשיקות וחג שמח.
אין מילים בפי… !!
❤
איזה יופי של פוסט, הכל כולל הכל 🙂
שמחה שאהבת! תודה רבה 💕
מקסים. הכל.
כנות ממכרת. הכל כל כך מוכר וכל כך זר.
תמשיכי לעשות, לתהות, וברשותך לשתף.
תודה שהזכרת לי את השיר.
חג מלא בשמחה, חירות, לבלוב וחופש הבחירה.
תודה מקסימה. איזה מילים נהדרות..
ריגשת אותי ❤
וגם, ביקשת טיפ להרגיע פרפקציוניזם, נסי לומר לעצמך את המילה "קבלה" כשאת נתקפת הלקאה עצמית, לי זה עוזר ❤️
מבטיחה לנסות! תודה 😘
שרוני אהובה, סחטיין על הבלוג! הלוואי שאזכור גם אני את העבדות ואת הדרך החוצה ממנה. המשיכי לפרוח מלמטה למעלה, ולפנות אל אור השחר שמציל את הלילה… נשיקות והצלחה!
תודה מקסימה שלי על המילים החמות ❤
כתיבה כל כך אמיתית נכונה ונוגעת נהנתי מאוד לקרוא מחכה כבר לעוד … אני בטוחה שאת אמא מוכשרת יצירתית וטובה !!! אז שיהיה חג שמח ומלא באור
תודה שני. איזה מילים חמות ומרגשות! כיף לי. תודה רבה על הפרגון.
חג שמח!
כל כך מדויק, חכם, נוגע, מרגש, מלא השראה. והצילומים…שלמות.
המשיכי להאמין וליצור ולמלא אותנו בכל הטוב הזה.
גאה בך אהובה.
תודה אימוש אהובה שלי, המקור ליצירתיות שלי.
אין כמוך בכל העולם. אוהבתותך!
מקסים! את כותבת כל כך יפה! שאפו יא כשרון, העיצוב של השולחן, הפרטים הקטנים, הכל נראה מהמם ומיוחד! 😘
תודה רבה יעל 😁 שימחת אותי!
שרוני אהובה! נפלתי שדודה…
כמה דיוק. נגעת בי עם כל מילה!
תודה ספירוש מקסימה, נעים לדעת שהצלחתי לגעת. זה הכוח המניע להמשיך. ❤
Wow
מצרים אכן נמצאת בתוכנו, ואמרו כבר חכמים שמי שאינו זוכר את עברו.. עתידו לוט בערפל.
מחבקת אותך על שהזכרת לי את מצרים. והמתנות והעיצובים- אליפות
חג שמח לך😊🌺
תודה אורלי יקרה, מרגשת ומפרגנת.
חג שמח, אביבי ופורח ❤️