אני אוהבת לצלם. בעיקר אנשים. לתפוס רגעים, להקפיא פיסות מהחיים, ליצר זכרונות. רגע של גילוי, חיוך של אושר, מפגן רגעי של אהבה, מבע חוקר, מבט מופתע. אני גם אוהבת לתעד תהליכים. מסקרן אותי לראות איך דברים מתפתחים ומשתנים (את הבטן הטופחת שלי כבר ראיתם?) אני אוהבת ללקט נקודות בודדות על ציר הזמן, לקבץ אותן ולשמור, עד הרגע המתאים, בו ניתן לחבר אותן זו אל זו וליצור קו רציף, סיפור.
לקראת סוף ההריון שלי כבר היה לי ברור שאני הולכת ליצור לאלונה ולי פרויקט צילום חודשי. כזה שיתעד איך היא גדלה, צומחת ומתפתחת לאורך שנת חייה הראשונה. לא הספקתי לתכנן יותר מידי, כי ילדים הרי גדלים ממש ממש מהר, וכך בלי שהרגשתי, אלונה פתאום היתה בת חודש והתחלנו בהפקה. אז זרמתי. השתדלתי לשמור על צבעוניות אחידה (כאילו, ברוווור) ולכל צילום הוספתי אביזר(ים) שמתקשר(ים) לחודש הרלוונטי (עונות השנה / חגים / ארועים) וזה מה שיצא. קבלוהו בתופים ובמחולות!! טוב, לא את כולו, רק מחציתו, לא רוצה להעמיס. אז הנה 6 התמונות הראשונות של הפרויקט + כמה תמונות נלוות + 6 דברים שלמדתי בשנה הראשונה שלי כאמא.
1. ילדים הם ראי שלנו. מכירים את התחושה הזו? יצא לי לא מעט פעמים להיות בסיטואציה שהרגשתי שאלונה פשוט משקפת לי את עצמי. לפעמים אהבתי את מה שראיתי, לפעמים פחות, ובכל מקרה, תמיד למדתי מזה משהו חדש. בין אם קיבלתי תזכורת על החוזקות שלי ועל דברים שאני מעריכה בעצמי, בין אם הבנתי דברים שאני רוצה לשנות או לשפר בעצמי ובין אם פשוט נפלה בידי ההחלטה לשחרר ולקבל את עצמי כמו שאני. ככה.
2. ילדים הם שדרוג שלנו. בניגוד לראי, מההתבוננות שלי באלונה ראיתי בה גם דברים שאינם מצויים בי והאמת, מצאתי את עצמי לעתים מקנאה. למשל, אלונה יודעת מה היא רוצה. מגיל ממש צעיר הבנתי שהיא דעתנית ובעלת רצונות מגובשים. יש שיגידו עקשנית. לפעמים נדמה שהיא בעיקר יודעת מה היא לא רוצה. אבל זה לא העניין. מה שקוסם לי במיוחד (ובמקביל מטריף אותי לפעמים) זה שאלונה לא מרַצה. אף אחד. היא נאמנה לעצמה. לא משנה מה חושבים או רוצים (לעתים מתחננים) מסביבה. אז למרות שלפעמים היא גורמת לי לתלוש שערות, בשורה התחתונה, לטווח הרחוק, זו בעיני תכונה מדהימה. אני ממש לא הייתי כזו בתור פעוטה וילדה. הייתי תמיד טובה ומרַצה, מונעת מהמקום שהיום אפשר לקרוא לו ה"מה יחשבו? ומה יגידו?" אבל אז כנראה הוא נתפס בעיני כ"אם אני לא אעשה מה שרוצים ממני אולי לא יאהבו אותי?" לכן אני ממש מעריכה ואוהבת באלונה את היכולת הזו שלה. משודרגת, כבר אמרתי?
4. ילדים הם דינמיים. ככל שעברו החודשים, הבנתי את הנקודה החשובה והאופטימית הזאת. אני קוראת לה אופטימית כי השתדלתי לזכור אותה דווקא ברגעים הקשים והמאתגרים יותר. יש משהו מנחם בהבנה שהדברים משתנים כל הזמן. התעוררויות חוזרות ונשנות בלילות, השכמות בוקר (יותר מידי) מוקדמות, סרבנות לשתות מבקבוק, סרבנות מוצצים, קשיי הירדמות במהלך היום ועוד רבים וטובים. כל אלה היו וחלפו (טוב, לא כולם חלפו עדיין, אבל אני בונה על הדינמיות). מצד אחר, הקצב המסחרר של השינויים גרם לי להיות יותר נוכחת, להתענג על כל רגע (טוב נו, על מרבית הרגעים..) ולהעריך כל "שטות" שאלונה עשתה כאילו זאת הפעם היחידה.
6. ילדים זה שמחה. חס ושלום! שלא תבינו אותי לא נכון (מהסעיף הקודם). אלונה הכניסה לחיי אור ושמחה צרופה שאין שניה לה. כותרות הסעיפים אולי מתעתעות, אבל בדיוק כאן חבוי כל היופי. אין שחור או לבן, יש המון אפור. בשלל גוונים. ככה הם החיים. גם אם היה יום קשה במיוחד, מלא באתגרים, בנדנודים, בסירובים, מספיק מבט אחד שובב, או חיוך שובה, או חיבוק קטן ואוהב והלב מתרחב. מתמלא. במאית השניה, בלי שום אזהרה. באושר גדול, בשמחה, בשלווה (חכו רגע, הלכתי להביא טישו. לא בציניות).
כדאי אולי שאציין כי אלונה נולדה באמצע נובמבר, לטובת מי שמנסה להבין את הפרופס שנמצאים בכל תמונה. וכן, אלונה כבר בת שנה וחצי נכון לתאריך כתיבת פוסט זה, וכן אני יודעת שאני בדיליי (יענו עיכוב). תתמודדו.
בקרוב אעלה את מחציתו השניה של הפרויקט. יש למה לצפות!
*** רוצים להבין קצת יותר אודות הפינה? לחצו כאן ***
הפעם בפינתנו תגליות מרעישות!!!
דבר ראשון, עבדתי על הפוסט הזה הרבה יותר מידי זמן ממה שתכננתי. מעבר לעבודה על התמונות, שהיתה בלתי נמנעת כי היו לי בעיות תאורה קשות (פירוט בהמשך), המילים לא זרמו לי כמו שקיוויתי. כתבתי ושיניתי, מחקתי והתחלתי מהתחלה, ושוב שיניתי, הזזתי, ניסחתי מחדש, התייאשתי, עזבתי, חזרתי וכתבתי… בקיצור, לא היה פשוט. כשזה זה, אני מרגישה שזה זה, והפעם לקח לי המון זמן להרגיש שאני בכלל קרובה. כל זה אומר שהניסיונות שלי לשחרר ולהרפות קצת מהפרפקציוניזם המזעזע שלי לא צולחים, וגם שהצטרפו להן הקרציות בדמות "מה יחשבו עליי? מה יגידו?" ותשמעו, הן לא באות לי בטוב בכלל. אוף.
דבר שני, התמונות. הוווו… התמונות. נאלצתי לעבוד עליהן המון כי תנאי התאורה של הפרויקט לא היו אידיאליים, בלשון המעטה. אלונה נולדה בתחילת החורף מה שאומר שהצילומים נעשו בתוך הבית המחומם (עד שהגיע הקיץ). ביתנו, לצערי, לא מספיק מואר, הוסיפו לזה את המצלמה שהיתה לי בזמנו שלא היתה המיטבית להתמודדות עם קשיי התאורה ו…הנה!! קבלתם ים שעות נוספות מול מסך המחשב בניסיון להאיר ולתקן צבעוניות ולשפר את הצילומים.
להלן כמה דוגמאות:
תודה רבה שהשקעתם מזמנכם וקראתם, אתם נהדרים. תגידו, מה אתם למדתם מהילדים שלכם?
תשמחו אותי מאוד אם תשמיעו קול (כלומר תגיבו פה בהמשך) ו/או תפיצו את קולי (כלומר תשתפו, פה למטה דרך כפתורי השיתוף). מוזמנים גם לפנות אליי באופן אישי אם מתחשק לכם sharon@magshimama.com. שולחת לכם חיבוק גדול.
אגלה לכם סוד, לשתף זה כיף מאוד
[yuzo_related]
בראש ובראשונה נשביתי בקסמו של הבלוג בגלל הנראות. הניקיון והצבעים הנעימים משכו את עיני ויצרו את האווירה הנכונה לקריאת התוכן.
אחר כך הגיע התוכן המעניין ומלא התובנות. והתמונות הנפלאות. פשוט נהדר.
מחכה לעוד מהטוב הזה.
אני מתענגת על המילים היפות והנעימות שלך צפי, תודה רבה רבה!
שמחה שאהבת את העיצוב ועוד יותר את התוכן (כי הוא מבחינתי החלק המאתגר יותר 🙂 )
פשוט מקסימה!!!
כל כל שוטף, כייפי, נעים!!
כיף וחמים להיות פה!!
מחכה לפוסטים הבאים 🙂
תודה אהובה, איזה כיף של מילים. מלאו אותי בכוח ובאנרגיות חיוביות.
שביתן את ליבי, הצילומים הורסים, עם הקונספט המקסים, והתובנות כל כך אמיתיות, מחכה לעוד!
תודה רבה על הפרגון נתלי. רגשת ושמחת אותי מאוד 🙂
בקרוב ההמשך…
זה פשוט משגע! רוצה לראות עוד!
מבטיחה להמשיך לשתף. בקרוב המחצית השניה של הפרויקט 🙂 תודה רבה תמר!
שרון ואלונה יקרות,
אלונה את מקסימה ושובת לב ונכון שאמא צלמה וכתבה ואת רק שכבת…
אבל ללא ספק עשית כאן עבודה נפלאה גם של תוכן וגם של מבטים למצלמה שאומרים הכל.
כל מילה שאמא שלך כתבה יוצאת ממך אליה.
אתן ללא ספק מראה אחת של השנייה, אחת מסתכלת ואחת כותבת, אחת מרגישה ואחת מפנימה אחת מחייכת והשנייה מחייכת לשנייה…
צהוב, נקודות, פסים ופתיתי שלג תמיד עושים לי שמח. שרון ואלונה איזה פוסט מתוק מחבק ושובה לב. יצרתן יחד משהו כל כך רענן ונעים, משהו מלטף.
ושרון….ואין לי בעיה שאלונה תשמע 🙂 ילדים זו שמחה אבל לפעמים הם גם לא ממש כך.
ויש ימים שבא לברוח לאי בודד ויש ימים שהטישו מסתיים ויש ימים שהעייפות מכריעה את הכל ויש ימים שאנחנו לא מבינים מה עושים עם כל הדבר הזה שנקרא הורות…
אבל בימים או בדקות שמבינים זה שווה הכל…
17 שנה ואני עוד אומרת אז זה אז כנראה למדתי כמה דברים על הורות…
תמשיכו לכתוב שתיכן אתן שומעות?? 🙂 וגם לצלם אתן צוות קסום !!
תמרי יקרה, תודה תודה תודה! רגשת אותי ברמות שאין לתאר.
התייחסות כזאת עמוקה, רגישה, ששמה לב לכל הפרטים הקטנים, הגלויים והחבויים, היא אינה דבר מובן מאליו. אז שוב תודה.
המילה שהכי נגעה ללבי היא "צוות". תודה שהסבת את תשומת לבי לדבר כל-כך פשוט וטריוויאלי שכאילו חמק אצלי מהגדרה.
זה לגמרי נכון, אנחנו צוות. אחלה צוות. איך לא חשבתי על זה קודם? אולי פשוט לא נתתי לזה את הטייטל, אבל בטוח הרגשתי ככה, וזה מה שחשוב, לא?
מאמצת את המסקנות ממרום שנות ההורות שלך, תודה ששיתפת. חשוב לזכור שלא הכל ורוד.
מבטיחה (גם בשם אלונה, כי בינינו, אין לה הרבה ברירה 😉 ) להמשיך לכתוב וליצור ולשתף במסע המשותף שלנו יחד.
תובנות מאוד נכונות לדעתי, ואלונה מתוקה כזאת!
אבל הסודות מחדר העריכה זה מה שהכי עשה לי את זה. זה נ-ה-ד-ר!!!
תודה חן, שמחת אותי 🙂 ומבטיחה להמשיך לשתף בכל הסודות.
איזה פוסט סיכום נהדר! תמונות נהדרות (כ"כ מצטערת שלא עשיתי לילדי כשהיו תינוקות)
ממרום שנותיי ונסיוני כאמא יכולה לומר לך בוודאות שהתובנות שלך כ"כ מדויקות ומלוות אותנו בהורות ממש מידי יום.
ואני ממש אוהבת את סודות מחדר העריכה.
תהני מאלונה 🙂 מתוקית אמיתית.
אביבית, תודה רבה! כמה פרגון, העלית חיוך על שפתיי.
וכמה כיף לדעת שגם אמהות מנוסות כמוך יכולות להתחבר למילים של אמא טרייה כמוני 😊
יופי של פוסט, אלונה שלך מקסימה ובכלל כאמא לאלונה אחרת זה שם מקסים וכן, אני משוחדת.
מעניין יהיה לראות את התפתחות התובנות שלך עם הגדילה של אלונה. מקסים, בהצלחה!
איה, איך אני שמחה שקראת ונהנית.
וכן, אלונה זה שם מהמם (הכי אוביקטיבית 😉)
מבטיחה לעדכן במסע שלי עם אלונה.
תודה רבה על הזמן והמילים 😘
כתוב ונראה נפלא! הצילומים נהדרים. ובתור אמא ותיקה (כמעט 17 שנה…), יכולה לומר לך שהתובנות הן דבר מאד דינאמי ואפילו משתנה. בהצלחה עם הבלוג!!!
תודה רבה על הקריאה והפרגון טלי.
מניחה שזה חלק מהכיף בהורות, הדינמיות. ככה אף פעם לא משעמם וכל יום לומדים משהו חדש 🙂
יופי של פוסט וסיכום חצי שנתי. מחכה לראות איך תיראה החצי שנה הבאה. סדרת הצילומים יצאה יפהפיה, אוהבת איך שכל תמונה שונה ובסוף הכל הרמוני. ילדים באמת מלמדים אותך כל כך הרבה על עצמך, ממש מעמתים אותך עם עצמך במקומות הכי טובים והכי קשים. וכמובן- פינת סודות מחדר העריכה נהדרת.
איזה כיף לי שקראת נעמה 🙂 ותודה רבה על המילים היפות.
וואו שרוני! את יודעת לכתוב במדויק וכמובן שהזדהיתי עם כל מילה. מאז שאני אמא הבנתי שהאמהות היא זכוכית מגדלת (וגם ראי). הקטנים האלה מגדילים ומעצימים כל דבר קטן בנו, ההורים. תודה על עוד פוסט מושלם. תמונות מעולות, אלונה כובשת אותי מחדש בכל יום שאני רואה אותה.
נשיקות ותמשיכי 😘
תודה יעלי המקסימה, שמחה מאוד שנהנית ועוד יותר שהזדהית.
כמה כיף לי שדרכינו הצטלבו! יאללה, ניפגש בבוקר בגן 😉
מהממת
מרגשת
ככ מדוייקת בתובנות
ככ יצירתית בתמונות
תענוג לקרוא אותך
אורלי יקרה ואהובה,
אני מוחמאת, נרגשת ומתענגת על המילים החמות והמפרגנות שלך.
תודה תודה תודה.
מבט שובב אכן שובה את הלב! כתוב נהדר ועבודה מדהימה על התאורה והצבעים!
תודה אחותי היקרה.
בשבילך זה מבט שובף 😉
שובפות
אני לא יכול ( עדיין) להגיב בעניין הילדים( בתקווה שזה גם זה יגיע יום אחד) .אבל דבר אחד ( או אולי שתיים שלוש) כן שזה תמיד מרתק אותי מאהבה היופי והפשטות בלצפות בילדים ולהיות סביבם , משהו שתמיד מרגיע אותי , אולי מפני שאני עדיין מרגיש ילד , אל עצמי …
הפוסטים פשוט מרגשים, והצלחת שוב לרתק ולהדהים -באופי וביופי שבו את כותבת ויוצרת … את מנורה ( של רעיונות ) מהלכת שתמיד דולקת …
מתגעגע… נשיקות מדרום ספרד …
דרום ספרד! איזה כיף לך חמוד.
תודה תודה תודה על הפרגון והמחמאות, אני מסמיקה פה כולי..
אני בטוחה ומאמינה שימיך להיות אבא קרובים מתמיד ואתה תהיה אבא מדהים, מלא באהבה ושמחה
וקרוב לוודאי שתבין על בשרך את כל מה שכתבתי כאן. מחזיקה אצבעות!
וואו. אני בעיקר אוהבת את סודות מחדר העריכה. התחושה הזו שגם אצל הצלמות המנוסות והטובות, זה לא תמיד מתנהל בקלות….
והפוסט מרגש ומקסים.
ילדים הם בית ספר אמיתי של החיים…
אני חושבת שכתינוקות רובם מאד דעתניים ויודעים לדרוש את מה שהם רוצים…עד כמה זה מתבטא כשהם גדלים כבר תלוי בנו ההורים…כמה מקום אנחנו נותנים לדעתנות שלהם….
ושאפו אחרון על הפרויקט…מקסים בעיניי…אני בטח הייתי מתחילה ושוכחת מזה בחודש השני….
איילת תודה רבה על תגובתך הנהדרת, על הפרגון והמילים היפות.
ותודה על הזרקור ששמת על נקודה באמת חשובה: מציאת האיזון הנכון בין הרצון לתת לילד חופש ועצמאות לבטא את דעותיו ורצונותיו לבין הצורך שלנו לחנך ולשים גבולות.
בהחלט חומר טוב למחשבה.